שעיה נ' ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובע בשל נכות שנגרמה לו עקב תאונה שאירעה ביום 10.9.07 על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות שהוצאה לו ע"י הנתבעת. התובע לא צירף את הפוליסה לכתב התביעה. לטענתו, תביעתו נדחתה שלא כדין, בטענת התיישנות. התובע טוען, כי נכותו הצמיתה התגבשה ביום 1.5.08 לאחר שבסריקה טומוגראפית ממוחשבת נמצאה אצלו פריצת דיסק. התובע צירף לכתב התביעה את מכתב הדחייה שקיבל מהנתבעת וכן אישור מהמוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בנכותו הצמיתה ביום 9.5.10, וציין כי קיבל הודעה על כך ביום 20.5.10.

הנתבעת טענה, כי יש לדחות על הסף את התביעה בשל העובדה שבסעיף 11 לפוליסה נקבעה תקופת התיישנות לתביעה לתגמולי ביטוח, 3 שנים מיום מקרה הביטוח והתביעה לנתבעת נעשתה לראשונה ביום 17.10.10. לחילופין נטען בכתב ההגנה כי הסכומים הנתבעים מופרזים ובכל מקרה הנזקים או חלקם לא נובעים מן המקרה נשוא התביעה. כמו כן נטען לחילופין, כי יש לנכות את התשלומים ו/או ההטבות שהתובע יהיה זכאי לקבל מכל מקור שהוא.

העדות היחידה שעומדת בפני היא עודות התובע שטען, כי ארעה לו תאונת עבודה ביום 10.9.07 כאשר נפל בעבודה, הוא נבדק ולא גילו אצלו דבר. מאחר והמשיך לסבול מכאבים הלך לקופת חולים ושם גילו שיש לו פריצת דיסק. עבודתו כמסגר היא עבודה פיזית וגם הביטוח הלאומי הכיר בו כנכה עבודה. התובע אישר, כי בפעם הראשונה פנה לנתבעת ביום 17.10.10 וכי האירוע התאונתי היה ביום 10.9.07 עת ירד במדרגות בעבודה נפל ונחבל. עד ליום 1.5.10 לא היה ברור לו האם הנכות היא תולדה של אותו אירוע תאונתי , ומבחינתו המועד שבו נמצאה אצלו פריצת הדיסק הוא המועד למרוץ ההתיישנות.

לבקשה לסילוק התביעה על הסף צורף מכתב שחרור מבית החולים המאשר, כי אכן התובע נפל במדרגות תוך כדי עבודה ביום 10.9.07 ואין מחלוקת בין הצדדים למועד הפניה לנתבעת.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, אולם כאמור הנתבעת גם הכחישה את סכום התביעה הנטען.

הנתבעת הפנתה לע.א. 1806/05 הראל חברה לביטוח נ. עיזבון המנוח דוד אמיתי. בפסק-דין זה הוחלט ברוב דעות על פי פסק-דינו של כב' השופט רובינשטיין אליו הצטרפה כב' השופטת פרוקצ'יה. בעניין פוליסה לביטוח תאונות אישיות, כמו בענייננו, נקבע, כי מניין ההתיישנות הוא המועד בו לקה המנוח שם בליבו ואושפז בבי החולים. דא עקא, שכב' השופטת פרוקצ'יה מציינת באותו עניין, כי קיימת שאלה האם שיעור הנזק שנגרם למנוח בעת האירוע היה גלוי וידוע לתובע באותו מועד והיה כזה אשר גם אם טרם הוכר במלוא היקפו, היה בשיעור כזה שאדם סביר היה מגיש תביעה על פיו בסמוך לאחר התרחשות האירוע. באותו עניין נקבע, כי ממצא עובדתי שמיד בסמוך לאחר האירוע המהווה "מקרה הביטוח" נתגלה נזק ממשי למנוח וניתן לומר, כי הנזק היה בשיעור כזה אשר הצדיק, מבחינתו, הגשת תביעה. מה שאין כן בענייננו. יש להזכיר גם את התייחסותו גם של כב' השופט רובינשטיין לסעיף התיישנות בפוליסת הביטוח שם, ולאי הבהירות שבו, לרבות בכל הנוגע לדרישה כלפי המבוטח להודיע למבטח ללא דיחוי על קרות מקרה הביטוח. כב' השופט רובינשטיין וכב' השופטת פרוקצי'ה אכן קובעים כי יום הארוע התאונתי מתחיל את מרוץ תקופת ההתיישנות,אך מתייחסים גם למקרה המאפשר השעיית תקופת ההתיישנות הצמיתה במקרה שיש צידוק לקביעת מועד אחר כאמור בסעיפי ההשעייה שבדין.

מכל האמור לעיל עולה, כי נכונה קביעה משפטית חד משמעית לפיה "מקרה הביטוח" כאן היה ביום 10.9.07. בענייננו לא אוכל לקבוע ממצא עובדתי כי מיד בסמוך לאחר האירוע המהווה את "מקרה הביטוח" היה לתובע נזק בשיעור כזה אשר הצדיק, מבחינתו, השעיית הגשת תביעה. לאור העובדה כי הנטל בעניין זה מוטל על התובע, אין מנוס מקביעה, כי הנטל לא הורם.

בנוסף ולחילופין, לא הוכח סכום התביעה הנטען. התובע מציין סכום של 18,000 ₪, ולא הבהיר כיצד ואיך הגיע לסכום הנתבע.

התביעה נדחית.

אינני מוצאת מקום לחייב את התובע בהוצאות בנסיבות שפורטו לעיל.

ניתן היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: